דוחות כספיים הם אותם דוחות אשר מעניקים תיאור למצב הפיננסי של ישות חשבונאית כלשהי. דוחות אלה מופקים בסוף כל תקופה חשבונאית חשובה, כגון שנת כספים, רבעון וכדומה. יש למעשה שני סוגים עיקריים של דוחות כספיים. הראשון הוא מאזן. המאזן הוא דיווח על מצב הנכסים, ההון העצמי וההתחייבות של חברה, בתקופה חשבונאית מוגדרת. השני הוא דוח רווח והפסד. זהו דוח אשר מתאר את התוצאות הפיננסיות של החברה, מבחינת רווחים או הפסדים, במהלך תקופה חשבונאית מוגדרת.
בנוסף לשני הדוחות האלה, נהוג להפיק שני דוחות נוספים. הדוח הראשון הוא דוח על השינויים בהון העצמי, בו קיים למעשה דיווח על כל שינוי מהותי בהון העצמי במהלך התקופה המוגדרת, כולל השקעות, מימון ופעילויות שוטפות. הדוח השני הוא דוח על תזרימי המזומנים, אשר כולל דיווח על כל תנועת המזומנים במהלך התקופה שנקבעה.
דוחות כספיים כוללים גם נספחים המכונים ביאורים. בביאורים נרשם הפירוט של הישות הפיננסית, הפעילות שלה, עיקרי המדיניות החשבונאית שלה, וכל ביאור נוסף אשר מפרט את הסעיפים הרלוונטיים, כגון לסעיפי המאזן, הרווח, ההפסד ועוד.
היתרון של דוחות כספיים הוא ביכולת שהם מעניקים לבצע השוואות לתקופות קודמות, ולנתח את פעילות הישות הפיננסית לאורך זמן. דוחות אלה נערכים בהתאם לתקנים הרלוונטיים לאותה ישות פיננסית, כגון ישות פרטית, ציבורית, ממשלתית, מוסד ללא כוונת רווח, בנק, חברות ביטוח, וכדומה.
חברות אשר נסחרות בבורסה נבחנות בהתאם לדוחות הכספיים שהן חייבות לפרסם מידי רבעון. חברות שאינן נסחרות בבורסה מסתפקות לרוב בדוחות שנתיים ולא רבעוניים. בדוחות אלה עושים שימוש גופים כגון משקיעים ומלווים, בהם בנקים, ספקים, ועוד, ויש להם חשיבות רבה בכל הקשור להחלטה לקיים מגע פיננסי עם החברה.
דוחות כספיים בנויים לרוב כך שבפתיחה שלהם יש חוות דעת או סקירה קצרה של רואה החשבון אשר ערך את הביקורת. בהמשך, הדוחות בנויים באופן סטנדרטי, וכל סטיה מהנוסח הסטנדרטי מהווה נורת אזהרה למשקיעים וכלפי חוץ.
לסיכום, דוחות כספיים חשובים ביותר לחברה אשר עורכת אותן, הן מבחינת התנהלותה הפנימית והביקורת הפנימית בחברה, והן מבחינה חיצונית והיכולת שלה לצמוח ולקיים קשרים פיננסיים עם גורמים שונים.